Read on Twitter
אירוניה – סוקרטס. ואנו פתאום..
A thread
https://abs.twimg.com/emoji/v2/... draggable="false" alt="⬇️" title="Pfeil nach unten" aria-label="Emoji: Pfeil nach unten"> https://hegelian349151752.wordpress.com/2020/11/26/%d7%90%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%a0%d7%99%d7%94-%d7%a1%d7%95%d7%a7%d7%a8%d7%98%d7%a1-%d7%95%d7%90%d7%a0%d7%95-%d7%a4%d7%aa%d7%90%d7%95%d7%9d/">https://hegelian349151752.wordpress.com/2020/11/2...
A thread
מושג האירוניה הנוכחי שלנו נובע ממה מתוך הרומנטיקה, ואגב, קירקגור ממלא כאן תפקיד כלשהו על ידי עבודת הדוקטורט שלו. עם זאת, המשמעות המקורית של האירוניה היא מאוד פשוטה. אירוניה פירושה לבישת צורה אחרת מן האמת, תחפושת, חוסר אמינות. ולכן, כמובן, אירוניה היא משהו רע.
ועדיין, זהו סוג מוזר של הסתרה, דהיינו ההסתרה, כאן, היא לא של הפגמים, אלא של המעלות. תת-אמירות, אנדרסטייטמנטס הן אמירות לא נכונות, כמובן, אבל לשון המעטה לגבי הערך העצמי שלך היא משהו הגון, נכון? טוֹב. אפשר לומר שאם זה vice, זה חינני.
ביתר ספציפיות, בוא נעבור לאריסטו, אשר, כהרגלו, מבהיר עבורנו דברים אלמנטריים אלה.
אריסטו אומר על האיש הגדול, על הענק ההוא, האידיאלי - האיש שטוען לעצמו כבוד גבוה בעודו מחזיק בו, זוכה להערכה תוך שהוא ראוי לה- עליו, אריסטו אומר: הוא אירוני כלפי הרבים.
אריסטו אומר על האיש הגדול, על הענק ההוא, האידיאלי - האיש שטוען לעצמו כבוד גבוה בעודו מחזיק בו, זוכה להערכה תוך שהוא ראוי לה- עליו, אריסטו אומר: הוא אירוני כלפי הרבים.
עכשיו זה לא אומר שיש לו הנאה בזויה מעליונותו לאחרים - מה שיגרום לו להיות נתעב - אלא שהוא פשוט לא יכול לחשוף את ערכו כפי שהוא רואה את זה לרבים מבלי שייראה מתלהב או שחצן באופן בלתי נסבל, ולכן הוא ימעיט בערכו או יסתיר זאת. בכל מקרה, האירוניה איננה אירוניה עצמית, רומנטית.
האירוניה היא תמיד ביחס. קשורה ליחסים. הלאה:
אבל אם סגולה מעולה היא חוכמה, כפי שעלינו להניח תמיד במקרה של אנשים כמו אפלטון ואריסטו, אז כמובן שהאירוניה תורכב מעל הכל בהסתרת חוכמתו של האדם החכם: עדיף כי לא יראה את חוכמתו ללא צורך ורווח, ולו כדי לפגוע ברגשותיהם של אנשים פחות חכמים.
אבל אם סגולה מעולה היא חוכמה, כפי שעלינו להניח תמיד במקרה של אנשים כמו אפלטון ואריסטו, אז כמובן שהאירוניה תורכב מעל הכל בהסתרת חוכמתו של האדם החכם: עדיף כי לא יראה את חוכמתו ללא צורך ורווח, ולו כדי לפגוע ברגשותיהם של אנשים פחות חכמים.
יש, אפשר לומר, שתי דרכים בהן סוקרטס עושה זאת, והאחת היא שהוא מעלה שאלות ולא עונה עליהן. אם אתה מפנה שאלה למישהו, אתה רומז כי הוא זה שיודע את התשובה, לא אתה. או דרך אחרת היא בכך שהוא מסתפק בתשובות איתן הוא לא יכול להסתפק. אבל האמת היא אחרת.
ואז האירוניה הזאת, כלומר, האלמנט של הלעג, שאנשים מסוימים מוצאים באירוניה בשימושה הוולגרי, הוא האלמנט שיש להשאיר בחוץ. זה במובן אחד נכון לגבי הצעירים. כך גם אם הם לועגים, הרי שיש לסלוח להם כי הם צעירים. ואז...כמובן...
מצד שני: זאת אפולגטיקה מגוחכת אם נצמדים אל מומנט ההצגה ככוליות של הדברים. תרסימכוס מבטא זאת מצויין, את הבעיה. גם בגורגיאס, קאליקלס אומר כי סוקרטס לא רוצה לשמוע את דעתו באמת.
ובוודאי כי הפגיעה עצומה, בלהוציא את הרבים מהמצב המיידי, באופן אלים כל כך- לעשות זאת לילדות של העולם- מרקס- לתת לך להכיר את האני לראשונה, המבוכה- כל זה ועוד, לחלוטין בעיה.
אפלטון מסכים עם אריסטופאנס ולמעשה מכניס אקדמיה אך גם רטוריקה, לצד שינויים מהותיים אחרים למאסטר ההופך לתלמיד עד הדיאלוגים האחרונים שבהם מקשיב או כלל לא נוכח.
---
---
בלי דיאלוג ועניין גם מצד זה במה הסופיסטים אומרים, הרי שאחזור עתה לניסיון ההוא לעשות פילוסופיה תוך שאחטא בזה שנכתב כאן תוך שהעבודה הזאת היא כעצירה מהעבודה הרצינית, ולו כדי לשאול האם אין זה יהיה מעבר לקומי, להמשיך עצמאית מהאחר?
הצד השני של ההתנשאות בצניעות לכאורה היא כל זה שבין האמת לשיגעון וכאן צריך את הקומי, או אי הרצינות, לא את הלעג הנהיה גם לפרודיה קצת, ושם נגמרת התנועה, אולי ביטי לחוסר ביטחון, לכן המשחק חשוב, אולי ביטוי לאי יכולת, לכן המבחן ההוא זה זה. קרי: פילוסופיה, רילי?
This thread can be read here: https://hegelian349151752.wordpress.com/2020/11/26/%d7%90%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%a0%d7%99%d7%94-%d7%a1%d7%95%d7%a7%d7%a8%d7%98%d7%a1-%d7%95%d7%90%d7%a0%d7%95-%d7%a4%d7%aa%d7%90%d7%95%d7%9d/">https://hegelian349151752.wordpress.com/2020/11/2...
