הרמב״ם: תפיסת האל כבעיה. אם מנסה להגדיר תיאיזם מתוך ניסיון להבין את עצמך בעולם עם אפשרות לאתאיזם, אז הישמר לך מהדיבור על predicates. בזה, הרמב״ם ראה רחוק. לא באמת. הוא לא יכול לצאת מהתסבוכת הבאה.
אם אתה מגביל את אלוהים לתיאורים, הרי שאתה טוען שהוא דבר מסויים ועדיין הדבר המסויים הזה טוען ל-thinghood שלא יכול להיות זהה לאלוהים בתור: א, ב וג. האחרונים - א ב ג כתיאורים עוד יהיו קיימים, והקיום שלהם יהפוך שלילי לאחד-שם-לבד. לאחד.
לאלוהות. / מצד שני, על פי הלוגיקה הזאת, אתה מגיע לעמדה הרדיקלית של הרמבם: אלוהים ללא הגדרות, אלוהים הוא דבר, משהו, אבל יש בו דבר? שום דבר. no-thing? עד כאן, כאילו אין תשובה לזה. מבטיח. הבעיה? ממשה עד משה מזמין זאת. הוא מדבר מהעולם כדי לא לדבר.
הוא הזמין את הדיבור החוזר עליו, אבל אין התחלה ואין סוף והאמצע תמיד נפילה. לך תבין למה לא אהבו את זה, כשדיברתי. בכל מקרה, אתה לא יכול להתחיל כאדם בעולם המדבר כדי לאפשר אי דיבור. ראה הבדל מול פרמינדס. אם כך, ופנימי לרמב״ם, אתה ממילא בהתגלות, אמונה, לא בתחומי השיח הרציונלי.
האמונה שם טוטאלית, דווקא איפה שהשיח הוא שיא הרציונליזם לכאורה, מזכיר את הקפיצות האפלטוניסטיות של אריסטו, בהקשר מצומצם זה. טוב, אלוהים אולי ישיבתי פחות אך דרך בית כנסת? עד כמה שבעולם, לא באמת. בא באהבה, בא באהבה!
You can follow @avi_kujman.
Tip: mention @twtextapp on a Twitter thread with the keyword “unroll” to get a link to it.

Latest Threads Unrolled: