Read on Twitter
קולנוע חרדי, ביקורת טלוויזיה.
כשצפיתי בפעם הראשונה בקליפ, או יותר נכון בסרט, 'גרומנס קידוש' זעתי באי נוחות, הרגשתי שמחללים (מלשון חוֹל) את זכרונותיי ומתעללים ברגשותיי, לכן הזדעזעתי, התרגזתי וזלזלתי.
כשצפיתי בפעם הראשונה בקליפ, או יותר נכון בסרט, 'גרומנס קידוש' זעתי באי נוחות, הרגשתי שמחללים (מלשון חוֹל) את זכרונותיי ומתעללים ברגשותיי, לכן הזדעזעתי, התרגזתי וזלזלתי.
אבל אחרי צפיה ראשונה, באה השניה, והשלישית, ועוד פעם, ועוד פעם, והרגשתי כמו אותו אברך שיושב שם מוזג לעצמו כוסית יי"ש, וממלא לעצמו צלחת צ'ולנט וקיגל 'מיט א זויערע אוגערקע', וכמו אותו ילד שמסבב עם אביו והולך לכל הקַדֵיישִים של מכריו, וכמו הבחור שמה הוא אשם, גם הוא רוצה פעקאלע.
והבנתי שאני רואה את עצמי, והתרגשתי.
יהיו שיאמרו, זוהי דרך החסידות? גאלע וקישקע? להם אענה, שאין לי מושג האם זהו דרך החסידות, אבל ככה נראה אצלנו קִידִיש לאחד שחיכה שנים רבות לפרי בטן או לסתם ישועה, או לאחד שיכול להרשות לעצמו לפרגן לחבריו וידידיו כזה 'קידושא רבא'.
יהיו שיאמרו, זוהי דרך החסידות? גאלע וקישקע? להם אענה, שאין לי מושג האם זהו דרך החסידות, אבל ככה נראה אצלנו קִידִיש לאחד שחיכה שנים רבות לפרי בטן או לסתם ישועה, או לאחד שיכול להרשות לעצמו לפרגן לחבריו וידידיו כזה 'קידושא רבא'.
נתחיל מקריאת התורה. כמובן שאין משיחים אפילו בין גברא לגברא, כהקפדת הרבי שליט"א מתוא"י, אבל האחד עומד וקורא שמו"ת, השני שתופס תנומה והשלישי עם שיחת השבוע.
ובמוסף, יש את הילד הזה שהגברים מסנג'ר אותו לאסוף את הסידורים מהשולחנות ולהחזירם למקומם.
'די קאכעדיגע קארטאפל קוגל, אובער נייט, מיט א זויערע אוגערקע'
עוקביי הנאמנים בטח מבינים...
https://twitter.com/moshe_goldberg_/status/1357302985647357952?s=19
https://twitter.com/moshe_goldberg_/status/1357302985647357952?s=19
הצמד חמד הזה שיפגשו אותם תמיד ביחד
'אויש [טוב מאוד]
איך שכחתי [איזה שכחתי]
אני לפני התפילה [פעם הבאה תזמין כמו בן אדם]
אולי אחר כך [אל תבנה על זה שאתה מהקנאקערס]
או בפעם אחרת [אני לא חייב לך כלום]'
איך שכחתי [איזה שכחתי]
אני לפני התפילה [פעם הבאה תזמין כמו בן אדם]
אולי אחר כך [אל תבנה על זה שאתה מהקנאקערס]
או בפעם אחרת [אני לא חייב לך כלום]'
'אני יודע איפה זה, בא תלווה אותי'
אחד הדברים שאני מודה על זה עד היום לאבי שיחי', זה הסיבובים האלו לקַדֵיישִים, הרבה מזכרונותי חקוקים בליבי מאז, והרבה אנשים מבוגרים וחשובים אני זוכר ויודע מהם.
תמיד אני זוכר את ההתלבטות 'האם אני גם אני צריך לתת יד ולומר מזל טוב? או בעצם מי אני בכלל?'
תמיד אני זוכר את ההתלבטות 'האם אני גם אני צריך לתת יד ולומר מזל טוב? או בעצם מי אני בכלל?'
אני בטוח שכל אחד מזהה את הבחור 'ההוא' שידו בכל ויד כל בו, זה שמדבר עם המבוגרים ועם הקטנים, וכולם מרחמים עליו.
'משעמם לי, סיימתי את המנה הראשונה, מתי מביאים כבר את המנה השניה'...
הרבה קולמוסין כבר נשתברו לתאר את הקטע הזה, ועדיין, יותר ממה שכתבו, אמור.
הרבה קולמוסין כבר נשתברו לתאר את הקטע הזה, ועדיין, יותר ממה שכתבו, אמור.
מאצקאלאך מיט הערינג...
מוקדש ל @judash0
מוקדש ל @judash0
הלהיט של השנים האחרונות, כרטיסי 'השומרים'
החבר ('הצ'יקאווער' בליטאית מדוברת) ששכח, ומציל את עצמו עם בדיחה טובה 'א שטייפן קידיש, קיוואלע'
יושבים בשבת שבע ברכות ו 2 המשפחות/קבוצות רבים מי שר גבוה יותר, או מי מדייק יותר (את זה יבינו יותר החסידים, למשל הקארלינערס, שאסור לשנות כלום מאיך ששוררו אבותינו).
כמו שאצל הרֶבּ אהרלאך בתולדות אהרן יש את הקאדאצ'קעס של שמחהלע ברייער, כך בתולדות אברום יצחק יש הקאדאצ'קעס של צביה גרומן
בשמחת תורה, כשרוקדים לכבוד התורה
